פסק-דין בתיק ת"א 64-10

1.         בפניי תביעה לפסק דין הצהרתי, בו נדרש בית המשפט להורות על מחיקת הערות החכירה הרשומות לזכות המנוח ג'ינו פנחס ז"ל (להלן: "המנוח") בחלקה 3 בגוש 15653, ובחלקות 14, 16, 26, 28 37, 39, 41 בגוש 15652, שבבעלות התובעת והנמצאים באזור טאבג'ה הר האושר (להלן: "המקרקעין"), ולהורות ללשכת רישום המקרקעין בנצרת למחוק את ההערות הנ"ל מספריה.

2.         תביעת התובעת בתמצית הינה, כי בשנת 1971 החכירה התובעת למנוח ולעוד שלושה אחרים, את המקרקעין שהיו בבעלותה הידועים כחלקות 1, 2 ו- 4 בגוש 15652 בשלמותן וחלק מחלקה 3 בגוש 15653 באזור טאבג'ה, הר האושר (להלן: "המוחכר").

בהתאם להסכמי החכירה, נרשמו הערות אזהרה, בין היתר, לזכות המנוח לפי שטר מספר 4575 מיום 04/10/1972 לתקופה של 12 שנים. בשנת 1993 נערכה פרצלציה, והחלקות נשוא המוחכר הפכו לרשימת המקרקעין המפורטים בסעיף 1 לעיל.

בתום תקופת השכירות המקורית, הסכימה התובעת לחדש את הסכם החכירה לחוכרים, אולם לאור הפרות השונות מצד החוכרים, הודיעה התובעת כי תקופת החכירה תסתיים ביום 05/02/1992. התובעת נקטה נגד החוכרים בהליכי פינוי, ולאחר הליכים ממושכים, פינו שאר החוכרים או מי מטעמם את המקרקעין, למעט חלק שהנתבע מס' 2 סירב לפנותו והמשיך לעשות בו שימוש שלא כדין.

הערות האזהרה שנרשמו לטובת שני החוכרים, נמחקו בהסכמתם ואילו ההערות נגד החוכר השלישי בשלבי סיום למחיקתם.

הנתבעים שהם יורשי המנוח, אינם מסכימים לביטול רישום הערות החכירה שנרשמו לטובת המנוח, חרף הפניות אליהם.

3.         בישיבה ביום 13/02/12 שהייתה קבועה להוכחות, הודיע ב"כ הנתבעים כי הוא מסכים למחיקת הערות החכירה הרשומות בלשכת רישום המקרקעין לזכות המנוח בנוגע למקרקעין, וזאת בכפוף לכך שכל אחד מהצדדים שומר על טענותיו כפי שעלו במסגרת כתב ההגנה מטעמם, לרבות הטענה בדבר דיירות מוגנת ו/או רשות בלתי הדירה במקרקעין ו/או טענה ו/או תביעה ו/או זכות אחרת המוקנית להם מכח הסכמי החכירה ו/או בכלל.

ב"כ התובעת הסכים לכך.

בנוגע להוצאות, הוסכם כי בית המשפט יכריע במחלוקת לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט.

ב"כ הנתבעים הודיע באותה ישיבה, כי הנתבע מס' 2 נמצא בכינוס נכסים. התיק נדחה למתן פסק דין.

4.         ביום 14/02/12 הגיש ב"כ הנתבעים בקשה, בה ביקש להשהות את מתן פסק הדין עד לקבלת תגובת המנהל המיוחד וכן תגובת כונס הנכסים הרשמי להסכמת הנתבע מס' 2. ביום 15/02/12 הוגשה הודעה נוספת לה צורף צו כינוס נכסים כנגד הנתבע מס' 2.

5.         לאחר שנתקבלה תגובת התובעת, הורתי בהחלטתי מיום 29/02/12 לקבל את התגובות הן של המנהל המיוחד והן של כונס הנכסים הרשמי.

6.         המנהל המיוחד בתגובתו השאיר את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט, ועל מנת שלא להכביד על קופת הפש"ר, ביקש שלא להשית על הנתבע מס' 2 הוצאות.

7.         כונס הנכסים הרשמי טען בתגובתו, כי התביעה עסקינן יכולה להשליך על זכויותיו הכלכליות של החייב (הנתבע מס' 2), על כן הוא סבור כי מן הראוי שהתביעה תתנהל בפני בית המשפט של פשיטת רגל ולאור הוראות פקודת פשיטת הרגל. נוכח האמור הוא עתר לעכב את ההליכים בתיק הנדון על מנת לאפשר לצדדים להגיש את הבקשה לבית המשפט, בהליך של פשיטות רגל ולצרף את הכונ"ר ואת המנהל המיוחד כמשיבים לבקשה.

8.         התובעת בתגובתה התנגדה בתוקף לבקשת כונס הנכסים הרשמי, וביקשה לדחות את בקשתו לאור הנימוקים שפורטו בתגובתו.

9.         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עיינתי בתגובות השונות, נחה דעתי כי יש לדחות את תגובת כונס הנכסים הרשמי ולקבל את התביעה ואלה נימוקיי:

א.         מהעובדות שהונחו לפתחו של בית המשפט, אשר נשענו על הסכמים ופסקי דין שונים של בתי המשפט עולה, כי התובעת לא החכירה לחייב (הנתבע מס' 2) או למי מיורשיו של המנוח את המקרקעין או חלק כלשהו מהם, הערת החכירה שנרשמה, נרשמה לטובת המנוח על פי הסכם חכירה שפג תוקפו, על כן אין לחייב או למי מיורשיו של המנוח כל זכות בהערת החכירה.

ב.         טענת כונס הנכסים כי הערת החכירה הנדונה עלולה להשליך על זכויותיו הכלכליות של החייב, נטענה באופן כללי וסתמי ללא פירוט או הסבר מסוג כלשהו שיהא בו כדי לבסס טענה זו.

ג.          החייב, באמצעות ב"כ, ושאר היורשים של המנוח, הסכימו למחיקת ההערה.